יומן מילווקי באקס/ מאת נדב ווילק(wilko)

אהלן, זהו יומן האליפות הראשון שאני כותב אז אני אתחיל להציג את עצמי ואיך הגעתי לכאן.

שמי נדב וילק, בן 26 , ממשואות יצחק, סטודנט באוניברסיטת בן גוריון, אוהד הפועל ירושלים וב- NBA אוהד של שחקנים ובמיוחד אוהד קובי. מצטער אבל אי אפשר להגיד שאתה אוהד קבוצה ספציפית ב NBA כאשר מעולם לא ביקרת בארצות הברית, זה קצת מגוחך. אז אפשר להגיד שאני מסמפט את הלייקרס וכן, אני מודע לסתירה בין לאהוד את הפועל ירושלים לבין לסמפט את הלייקרס, הקבוצה "המכביסטית" ביותר בהיסטוריה של ה  NBAאבל קובי זה קובי. (אני בהחלט מתכנן לכתוב בקרוב פוסט רגשי על קובי – ספויילר!)

הגעתי "להופס" לגמרי במקרה תוך שיטוט בפורום NBA מפורסם שאני לא אנקוב בשמו (רמז, מנחם כתב שם לא מעט בעבר), שבו אחד המגיבים טרח לכתוב טוקבק שלם שכולו שטנה על אתר הופס. מתוך חוסר חיבתי הרבה כלפיי הסגנון הקבוע של אותו מגיב ,ידעתי שזה אתר "השווה בדיקה" ומאז הפכתי לקורא נאמן.

בתור אחד העוקב אחר ה NBA מאז היותי ילד קטן היה לי חלום רחוק שכנראה לא יתממש לעבוד בתחום יום אחד. שמחתי מאוד כאשר מנחם הציע לפתוח יומני קבוצות לכותבים חדשים. אני רואה בזה איזשהו הגשמת חלום לכתוב על נושא שאני באמת אוהב ואני מקווה לנצל את הפלטפורמה שניתנה לי. אז תודה מנחם.

בתור סטודנט חסר זמן לחלוטין, התלבטתי במשך כמה ימים עד שהחלטתי לקחת קבוצה לכתוב עליה והתפלאתי מאוד איך זה שאף אחד לא לקח את מילווקי!!  מתוך הקבוצות היחידות שנשארו לי: ממפיס אטלנטה וברוקלין – קבוצות "אפורות" מה שנקרא. אבל ביננו, מילווקי המציאה את המושג "אפור".

בפעם האחרונה שמילווקי הראתה איזושהי רלוונטיות יחסית ועוד במזרח האפרורי היתה בתחילת העשור הקודם ב- 2002, כאשר הכוכבים היו ריי אלן ומייקל רד הצעירים. יחד עם גארי פייטון , סאם קאסל וטוני קוקוץ' (פאקינג טוני קוקוץ') המזדקנים הרכיבו את אחד הקווים האחוריים שעל הנייר (מודה, לא זוכר) נחשב מהטובים בליגה עם שמות מזילי ריר. כבר עשור היא הקבוצה האפרורית ביותר בליגה ואפילו הכוכב שלה באותה תקופה, מייקל רד, היה הכוכב האפור מכולם. בפעם הלפני אחרונה שהיא הגיעה לפלייאוף (לפני השנה שעברה) הכוכב שלה היה ג'ון סלמונס (מי?????????).

אבל היי, אנחנו כאן לדבר על ההווה ועל העתיד והעתיד מבטיח מאוד כאשר בתחילת העונה מילווקי ומיניסוטה נחשבו לקבוצות המעניינות והמבטיחות ביותר בליגה ( אוי כמה רציתי להכניס את הלייקרס באותו משפט אבל גם חסר אובייקטיביות כמוני לא יכול לכתוב דבר כזה). אני אישית הימרתי עליהם שהם יסיימו מקום רביעי במזרח ולכן התפלאתי שמילווקי הפכה ל"קבוצת לוטרי", הרי לא לכל קבוצה יש 'גריק פריק' שרק אלוהים יודע לאן הוא עוד יכול להתפתח ושחקן שחזר מפציעה שעד אז היה חזק בדיבורים על רוקי העונה. נוסיף לזה קבוצת פלייאוף מפתיעה שקיבלה חיזוק בדמות גרג מונרו וקיבלנו פה פוטנציאל נפיץ.

אז מה בעצם השתבש העונה בינתיים??

קודם כל חשוב לציין שזאת קבוצה צעירה שאף אחד משחקני החמישייה שלה לא עבר את גיל 25 ועצם העפלה שלה לפליאוף אשתקד הייתה הפתעה גמורה, כנגד כל התחזיות המוקדמות. לכן אני מאמין שמילווקי עוד תחזור אם לא השנה אז לפחות בשנה הבאה עם עוד בחירת דראפט גבוהה לצמרת הליגה כיון שהפוטנציאל שלה גבוה מדי.

ולמרות שהבהרנו את זה עדיין לא ציפינו מהם לכזאת רגרסיה ביכולת, במיוחד לאור הציפיות שהם יצרו אחרי שנה שעברה.

אז מה השתנה? התשובה לדעתי נעוצה בארבעה שחקנים: ביז'ו פאצ'וליה (שפשוט בא לי לעשות העתק הדבק למה ששגיא נאור כתב בפריוויו של יום שלישי עליו) , ארסן אילאסובה, ג'רארד דאדלי ואחרון ג'ו הנסון. שלושת הראשונים נשלחו בתמורה להחתמת גרג מונרו והאחרון, אם מישהו יודע לאן הוא נעלם שיתקשר ללארי סאנדרס.

ארבעת השחקנים הנ"ל יצרו ספסל שביחד עם מאיו ובייליס הרכיבו את אחד הספסלים היעילים בליגה. השנה הם נשארו רק עם מאיו וביילס וקבוצה שמפקירה את הספסל שלה בצורה פושעת כזאת, לא יכולה להיות בצמרת הליגה ובוודאי עם הרנסנס של המזרח.

נתחיל בהתקפה. בשונה ממה שנהוג לחשוב, מילווקי היא קבוצה הקולעת באופן סביר ביותר מהשלוש ( 35% מקום 15 ) אך הבעיה שהיא ממעטת לזרוק מהטווח הזה ( 17.4 זריקות בממוצע למשחק מקום 27 בליגה). הנה נתון מטריד: ג'בארי פרקר זרק רק 4 שלשות מתחילת העונה ומיותר לציין שהוא החטיא את כולן. נתוני השלשות לא שונים בהרבה משנה שעברה אבל לפחות שנה שעברה נטל הקליעה התחלק בין דאדלי, מידלטון ואילאסובה שהיוו לפחות איום מהטווח הזה, מה שריווח את ההתקפה יחסית והכריח את הקבוצות הנגדיות לבזבז אנרגיה בהגנה. השנה נשארנו רק עם מידלטון וחצי ביילס עם איום מהדאון טאון. מצד שני הם במקום הראשון במספר הזריקות ל-2 בממוצע למשחק אבל במקום ה – 18 בליגה באחוזים מאותו טווח ומקום 20 במספר ההגעות לקו העונשין במשחק.

נתונים אלה מעידים על חוסר יעילות התקפית ולא סתם מילווקי במקום האחרון בליגה בצבירת נקודות עם 95.9 נקודות בממוצע למשחק (מצטער, אבל פילדלפיה לא מתחרה בכלל באותו ענף). ההתקפה שלה פועלת במגמה הפוכה לגמרי ממה שהליגה הולכת אליו והיא ממעטת בשלשות ובהגעה לקו העונשין, דבר המעיד על מחסור בחדירות ובחירת זריקות בעייתית ( רוב הזריקות מטווח הבינים מה שנקרא " המייד ריינג'"). למילווקי אין את הפריבילגיה לשחק בצורה הזאת כל עוד הגבוה הרלוונטי היחיד מבחינה התקפית הוא גרג מונרו. ביום שיהיה לה שני ביגמנים חזקים כמו גאסול וזי בו אז היא תוכל לשחק כמו ממפיס.

הייתה תקווה שגרג מונרו יישפר את התחום של האגרסיביות מתחת לסלים אך הוא משחק ברכות ומגיע פעם וחצי במשחק לקו העונשין.  נתונים אלה לא שונים מהותית מהעונה שעברה שם הם זרקו הרבה מה -2 ומעט מה -3 ועדיין הם היו הפתעת העונה . אני מאמין שככל שג'אברי פארקר והגריק פריק יגדלו וייפתחו קליעה סבירה + משלוש רוב הבעיות האלה ייפתרו.

אז מה בכל זאת השתנה??

זה לא סוד שהשינוי הגדול בין מילווקי של השנה למילווקי של השנה שעברה הוא הגנה! הגנה! ושוב פעם הגנה!!

ממוצע הספיגה של מילווקי בעונה שעברה היה 97.4 (מקום 8 בליגה) אבל הרייטינג ההגנתי היה 102( מקום רביעי בליגה) כאשר לאחר הטרייד בין ברנדון נייט למייקל קרטר ווילאמס הרייטינג ההגנתי הקפיץ אותם למקום השני בליגה! זאת בעזרת חמישייה קפיצית וארוכה. הבאקס חנקו קבוצות בזכות ההגנה הדינאמית שלה. על הספסל חיכו כמה שחקנים אנדרייטד לחלוטין מבחינה הגנתית בראשות ג'ו הנסון ואילאסובה ( ששיחקו לא מעט גם בחמישייה) ויחד עם ביז'ו פאצ'וליה ודאדלי הם היוו יחידה הגנתית לוחמת שלא נפלה מהחמישייה הראשונה. מספיק לראות שג'ו הנסון ופאצ'וליה הובילו במדד הרייטינג ההגנתי, ודאדלי ואילאסובה הובילו את הקבוצה במדד רייטינג התקפי על מנת להבין עד כמה הם היו שחקנים משמעותיים. לכן הויתור על דאדלי, אילאסובה ופאצ'וליה תמורת גרג מונרו היה הימור שלא בטוח ששווה את זה ( לטעמי מונרו בתור גבוה יחיד מאכזב לחלוטין ).

ומה עוד קורה השנה?  ממוצע הספיגה של מילווקי הוא 102.2( מקום 18 בליגה) והצניחה במדד הרייטינג ההגנתי הוא 108.4 (מקום 28 בליגה) ירידה של 24 מקומות במדד!!

ידענו שמונרו הוא שחקן הגנתי מחפיר, אבל עד כדי כך?!( אגב המדד פלוס מינוס של מונרו הוא אמנם שלילי אבל הוא עדיין הגבוה בקבוצה – אולי ביומן הבא) ולאור החולשה של מונרו בצד ההגנתי, יחד עם רוטציית גבוהים דלילה יותר מהשערות על הראש של מנחם, נשאלת השאלה: איפה לעזאזל ג'ו הנסון? איך קורה שהוא לא הביא את קפיצת המדרגה המיוחלת משחקן בשנה הרביעית בליגה ובקבוצה שמשוועת ליכולת ההגנתית שלו? הוא משחק 5 דקות פחות, קולע פחות וחוסם פחות.

אבל לא זאת הבעיה היחידה של מילווקי בהגנה. מילווקי במקום הראשון בליגה בביצוע עבירות, מה שאומר שהגארדים פשוט לא מזיזים את הרגליים, השחקנים מתמלאים בעבירות ואין מי שיחליף אותם ברמה סבירה. היריבות מגיעות לקו לנקודות קלות ובנוסף הם ירדו מהמקום הראשון בעונה שעברה בחטיפות למקום ה 15. נראה שיש מחסור בבלוטות החשק, דבר מפתיע מקבוצה צעירה שאמורה לחיות על אנרגיות בלתי פוסקות בהגנה. כאן כבר אי אפשר להאשים את מונרו בלבד.

אגב, שמתם לב שכתבתי יומן שלם כמעט מבלי להזכיר את 'הפריק'?